לרדת במשקל זאת מלחמה. תמיד צריך להיות עם האצבע על הדופק. האומנם?
במהלך הליווי שלי עם לקוחות, אנחנו מציירים תמונה אידאלית, אליה אנחנו שואפים להגיע בסיום התהליך.
כדי שיהיה לנו קל להגיע לשם. וכדי שיהיה לנו ברור, בדיוק מה התוצאה שאנחנו מצפים מהתהליך. מלבד "מספר" או משקל יעד.
השבוע נפגשתי עם לקוחה, שתיארה במדויק מה היא רוצה שיקרה כשתרד במשקל.
איך היא תראה, מה היא תרגיש, איך הירידה במשקל תעלה לה את הביטחון העצמי, איך תהיה שלמה עם הגוף שלה!!
מיד כשסיימה לתאר את התמונה החיובית שתיווצר בחייה, כשתרד במשקל, קינחה במשפט- "כן, אבל זאת בעיה".
"בעיה?" שאלתי
"כן, בעיה" ענתה. " זה קשה. לרדת במשקל זאת מלחמה. אני תמיד צריכה להיות עם היד על הדופק".
"תמיד?" שאלתי
"אולי, כשזה יהפוך להיות דרך חיים, אז לא. כשהאוכל לא יהיה הדבר המרכזי".
"אם כך, אם אני מבינה נכון" המשכתי, "אם האוכל לא יהיה מרכזי בחייך… כלומר- כשהאוכל יהפוך להיות שולי, את תוכלי להרוויח גם את התועלות שדיברת עליהן בהתחלה, וגם הירידה במשקל כבר לא תהווה מלחמה עבורך?"
"כן" ענתה.
אחרי השיחה הזאת, חשבתי על סיבה נוספת בגללה דיאטות לא עובדות. דיאטה וכל מה שהיא דורשת מאתנו-
לחשוב על האוכל, לתכנן מראש, לעשות קניות בריאות, להימנע ממאכלים מסויימים…
כל הפעולות האלה- שמות את האוכל במרכז. כשהאוכל הוא כל כך מרכזי בחיינו, אנחנו חושבים עליו- כל הזמן!!!
מתעסקים בו, מתכננים אותו, מכינים אותו בפועל, חושבים על מה שנאכל בערב/ מחר/ בעוד שעה…
מה אכלתי אתמול, בבוקר, לפני 10 דק'.
כל הזמן עסוקים בחישובים של כמויות, וקלוריות, והאם מה שאכלתי היה בסדר או לא בסדר…
כל הפעולות האלה, והמחשבות האלה, שמות את האוכל כל הזמן מול העיניים. יוצרות מלחמה מול האוכל.
ואיך אני יכולה לאכול פחות, אם כל היום אני רק עסוקה באוכל???
הרי זה כמו לירות לעצמי ברגל. זה נועד לכישלון כבר מראש!!!
המטרה בתהליך הירידה במשקל, לא צריכה להיות- לתכנן מראש, לקנות מאכלים בריאים, לספור קלוריות או לעשות רישומי אכילה. (כן כן, אני יודעת שזה מעורר התנגדות המשפט הזה!)
אלא, אחת המטרות צריכה להיות- איך אנחנו שמים את האוכל בצד. ומפנים את העיסוק שלנו, לדברים אחרים- מהותיים יותר. חשובים יותר.
מועילים יותר. ממלאים יותר…. את עצמנו במרכז. במקום את האוכל שלנו.
והאמת, שזה בדיוק מה שקרה לי, כשירדתי במשקל (18 ק"ג לפני 8 שנים), אחרי שהתחלתי לקבל את הגוף שלי כמו שהוא, ואחרי שעליתי יותר במשקל בעקבות כך…
השלב הבא היה- לשים את האוכל בצד. הוא כבר לא היווה עניין. אני אפילו כבר לא ניסיתי לרדת במשקל!! וכשלא ניסיתי לרדת במשקל, כבר לא היה מעניין- מה אכלתי וכמה קלוריות.
כשזה קרה, הכמויות של האוכל התחילו לרדת. ולאחר מכן, גם המשקל.
המטופלות שלי, שירדו במשקל בלי דיאטה, ושמרו על הירידה לאחר מכן- זה מה שקרה גם להן. הן הצליחו לשים את האוכל בצד. את עצמן במרכז. וירדו במשקל.
וזה חלק מהתהליך התקין, של ירידה במשקל- בלי דיאטה.
