1Z0-053 1Z0-517 640-461 640-722 642-832 648-375 74-344 74-409 A00-212 C2010-503 C2010-598 C2010-651 C2010-652 C2020-605 OG0-091 070-413 070-459 070-496 1Z0-052 C_BOSUP_90



גמילה ממתוקים- האם סוכר באמת ממכר?

להיגמל ממתוק? אמירה נוראית עבור חלקנו, וחלום נחשק עבור אחרים.
האם באמת דרושה גמילה ממתוקים? אם כן, זה אומר שמתוקים ממכרים.
יהיה מי שיהיה מוכן להישבע שהוא/היא מכורים! ש
ברגע שאוכלים מתוק, תמיד יש צורך בעוד מתוק אחריו ושהסוכר ממסטל אותו, מסמם אותו…

אך האם יכול להיות, שאנחנו אוכלים מתוק מסיבות אחרות, ולאו דווקא מהתמכרות?
אולי אפילו יותר מזה?! אם אני מגדירה את עצמי כמכורה למתוקים, אני יוצרת אמונה שמגבילה אותי מלעשות שינוי?

כי אם אני "מכורה" ואין לי שליטה על אכילת המתוק, זה לגמרי נותן לי הצדקה, לאכול מתוק בלי הגבלה.
בלי לנסות להבין- מה הסיבה לאכילת המתוק (והמתוק עצמו הוא כנראה לא הסיבה, אלא משהו בי, בתוכי)
אז בואו נבדוק את זה יחד. האם סוכר ממכר? האם דרושה לנו גמילה מסוכרים…?

כדי לבדוק, האם אנחנו "מכורים למתוק" נתחיל מההגדרה של מהי התמכרות-
לפי ההגדרה הרשמית-
כדי "להיות מכור" אני צריך תשוקה או צורך/ דחף עז "להשתמש" בחומר או בהתנהגות הממכרת ברמה בלתי נשלטת, כלומר- לא אצליח לשלוט על הכמות או משך הזמן של "השימוש" בחומר.
אם אנסה להפסיק אותו, אסבול מתסמיני גמילה (פיזיים) ואילו, אם אמשיך להשתמש בו, כל פעם אצטרך כמות גדולה יותר ויותר ממנו כדי להגיע לסיפוק ולהנאה.
הכמות בה השתמשתי לפני ימים או שבועות, לא "תעשה את העבודה" יותר, וכך אצרוך אותו יותר ויותר ואמשיך לאבד שליטה.
אותו שימוש בחומר, במקרה שלנו מתוק- יבוא על חשבון היבטים משמעותיים בחיים שלי (יפגע בחיי החברה שלי או בלימודים, ייפגע בעבודה שלי או במשפחה…)
ואפילו שאני אדע, את כל הנזק שהשימוש בחומר גורם לי- אמשיך להשתמש בו בצורה בלתי נשלטת.

ובכן, האם אני מכור/ה למתוק?
במקרים מסוימים, כן- אנחנו עונים להגדרה של מכורים למתוק. בייחוד אם זה קורה לאורך זמן ופוגע בהיבטים שונים בחיינו.
אם אנחנו מרגישים שלאורך זמן אנחנו יותר ויותר "משתמשים" במתוק, מאבדים שליטה ושזה פוגע בנו.

האם כדאי לעבור "תהליך גמילה ממתוקים"? יכול להיות.
אם אני עונה לקריטריונים של "מכורה". ואז תהליך הגמילה הוא לא- "תפסיק לאכול מתוקים לשבוע", או תעשה שבוע של "ניקוי רעלים" כמו שהרבה תכניות מציעות, ואז החשק למתוק ייפחת לך.
כי מי שמכור באמת, ההתמכרות נובעת מסיבות רבות, נפשיות, פסיכולוגיות וחברתיות, ולכן כדאי לעבור תהליך עמוק ולא רק תזונתי.
כי אם יש בנפשנו מוטיב של התמכרות, הוא יחזור ויופיע בצורות שונות. ואם ייקחו לנו רק את ה"סם" (מתוק במקרה הזה) זה לא יפתור את שורש הבעיה.

יחד עם זאת, רוב האוכלוסייה כנראה לא באמת מכורה למתוק.
מי שמרגיש צורך עז למתוק בשעות אחה"צ ולוקח/ת שוקולד ואז בלילה שוב עולה הצורך ומתוק אחד לא מספיק לו/ה… אז לוקחים עוד. ואז אני מתבאסת על עצמי שאכלתי וגם עולה במשקל…
אז נכון, זה קשה- אבל זו לא התמכרות למתוק. כי כן, המתוק גורם לשחרור חומרים מרגיעים במוח, הוא כן מספק לנו צורך.. ונעים לנו לאכול ממנו.
ולכן, גם לפעמים זה יהיה בכמויות גדולות. לעתים האכילה נובעת מהרגל (למשל, כל אחהצ קפה עם מתוק ליד)
ולפעמים ינבע מאיזשהו סיפור שאני אספר לעצמי על עצמי ("אני חייבת מתוק אחרי האוכל") או מצורך רגשי (להרגע, להפיג שעמום)
אך מכאן ועד תהליך "גמילה" הדרך ארוכה. ואני לא באמת מכורה למתוק.

בעיניי, ולפי ניסיוני- רוב ה"התמכרות למתוק" היא לא התמכרות לפי הגדרה.
מאוד "טרנדי" היום לדבר על התמכרות למתוק או "גמילה ממתוק" כי איכשהו אנחנו הרבה פעמים מעדיפים פשוט להוריד את המאכל שקשה לנו להתמודד אתו, מאשר לעבור איזשהו תהליך (שדורש התבוננות, מאמץ, דרך…).
הבעיה היא, ש"גמילה" משמעותה- לעולם יותר לא אצרוך מאותו "חומר" ולרוב- בייחוד כשמדובר באוכל, זה פשוט לא עובד.
וכשאני נשברת, אני אוכלת מתוק והפעם באמת- בלי שליטה. בגלל אותה הימנעות. ואז אני מכניסה את עצמי למעין כדור שלג
(אוכלת מתוק בלי שליטה, מרגישה רע- מנסה "להיגמל", נשברת, אוכלת מתוק בלי שליטה בצורה יותר גרועה…)

מה גם, שלאחרונה עושים איזושהי דמוניזציה של המתוקים בתזונה שלנו. הם השטן בהתגלמותו (יחד עם פחמימות וגלוטן)
סוכר "ממסטל" סוכר "ממכר" הוא הופך לדבק במערכת העיכול, הוא אב ואם כל המחלות והתגלמות כל הרוע. הוא אוכל רע, מסמם, מרעיל.

האומנם?
אם אני אוכלת מעט מתוק ביום או בשבוע, ויחד עם זאת- שומרת על תזונה בריאה עשירה בסיבים תזונתיים, בירקות, עושה פעילות גופנית, אוכלת שומן צמחי, חלבונים איכותיים.
האומנם סוכר ירעיל אותי? יסמם אותי? אני אתמכר אליו?
כנראה שלא.

כי אם 80-90% מהזמן אני כן שומרת על תזונה בריאה ומאוזנת, אם אני כן בהקשבה לעצמי, כן שומרת על משקל תקין, כן עושה פעילות גופנית, אז מעט סוכר אפילו פעם ביום- אין לו משמעות גדולה לטווח הארוך.
לא על המשקל ולא על הבריאות. השאלה, איך מגיעים לשם.

אני אישית, כדיאטנית וכמישהי שבעברה התמודדה עם עודף משקל, שהייתה יכולה בקלות להגדיר את עצמה כמכורה למתוקים, למלוחים, לאכילה לילית…
אני מעדיפה לדבר על צורך. הצורך במתוק יכול להתעורר מסיבות שונות. חלקן פיזיולוגיות (ירידה של סוכר בדם וצורך להעלות אותו),
חלקן פסיכולוגיות (שעמום/ קושי/ שמחה…), חלקן חברתיות (קינוחים באירוע/ בחגים…)
ולפעמים הוא נובע מאמונות שונות שיש לנו על עצמנו, סיפור שאנחנו מספרים לעצמנו- "אם יש עוגה במקרר, אני לא ארגע עד שאני אסיים אותה" ,
"אני חייבת מתוק בשעה X כדי להרים את האנרגיה/ כדי להתעורר" , "אני בנאדם של מתוקים"…

וכדי להפסיק את אכילת המתוק, אנחנו צריכות קודם לברר- האם אנחנו באמת צריכות להפסיק את אכילת המתוק?? "להיגמל"
או שפשוט- לאכול מתוק(!!) כן כן… אבל מתוך הקשבה! הקשבה לצורך שלי – לשאול את עצמי-
האם אני באמת צריכה מתוק עכשיו, ואם כן, מאיזו סיבה (לפעמים אני אבחר מתוק מתוך הרגל או ב"אוטומט " ולא באמת כי אני רוצה אותו)?
האם הוא יעשה לי טוב עכשיו באמת?? או שכדאי לבחור במשהו אחר.
ואם כן לאכול- אז גם פה- לעשות את זה מתוך הקשבה. בהנאה, בלי רגשות אשם.

ואם מעניין אותך לדעת איך זה אפשר גם עבורך, לאכול מתוק בצורה שתעשה לך טוב, בכמות שתעשה לך טוב ולא תפגע בך, רק מתוך הקשבה.
אני מזמינה אותך להצטרף אל הקורס האינטרנטי- "כך תפסיקי ליישר את העוגה בכל פעם שאת רואה אותה" שמלמד איך אפשר כן לאכול מתוק, אבל מתוך הקשבה.

בקורס אני מלמדת צעד אחר צעד, איך אפשר לאכול מתוק מתוך הקשבה, כך שאת תבחרי מתי לאכול וכמה, ולא תפלי יותר במקומות שמפילים אותך באכילת מתוק.
ואני נותנת צעד אחר צעד, תכנית פעולה תכלסית של איך כן לאכול מתוק, אבל במידה שטובה לך.
כך שבכל פעם שיתחשק לך מתוק, יהיו לך הצעדים והשלבים, של איך לעשות את זה (אם בכלל) בצורה שמתאימה לך וגורמת לך לתחושה טובה.

את כל הפרטים על הקורס, תמצאי בלינק הזה >>>>>>>>