ארוחה משפחתית- בצלחות מרכזיות ושהילדים יגישו לעצמם לצלחת? או להגיש לצלחות אישיות?
הגשה מרכזית או הגשה לצלחת?
כמו (כמעט) כל דבר בחיים, לכל אחת מהדרכים יש יתרונות וחסרונות.
מצד אחד, "ברירת המחדל" שלנו כבני אדם, היא לאכול כשמונח אוכל לפנינו. לכן אנחנו בד"כ נסיים את האוכל בצלחת (לעתים גם אם שבענו כבר קודם), וכשיש ארוחה מרובת מנות (כמו ארוחות שישי או חגים) אנחנו אוכלים יותר. פשוט בגלל העובדה שיש יותר מנות ובכמות גדולה יותר.
לכן על פניו, אם נרצה שהילדים שלנו יאכלו בכמות סבירה ולא מעבר למה שהגוף שלהם באמת צריך, עדיף שלא יהיו צלחות מרכזיות.
ובכל זאת, במחקרים שבדקו ראו, שאנחנו כהורים, נשים בד"כ כמות הרבה יותר גדולה בצלחת של הילד אם נשווה לכמות שהילד ימזוג לעצמו. כנראה שאנחנו כהורים, נשים כמות שנראה לנו שהוא צריך לאכול. ומסתבר, שהילדים שלנו צריכים הרבה פחות ממה שאנחנו חושבים. לעתים, גם נבקש מהם לסיים מהצלחת. כיוון שנראה לנו שאכלו מעט מדי.
בניגוד אלינו (המבוגרים המקולקלים 😉 ) לילדים שלנו יש יכולת מדהימה (בד"כ) להקשיב לתחושות הרעב והשובע שלהם! ולכן, כדאי לתת לילד להחליט בעצמו- מה תהיה הכמות שיאכל. (כמובן, שהכל בהתאם לגיל הילד. בגילאים צעירים, מומלץ לעזור לילד למזוג לצלחת, וגם לאכול, ויחד עם זאת – לאפשר לו אכילה עצמאית ולשלוט בכמויות. כשמסרב להמשיך לאכול, לתת לו לסיים את הארוחה).
כשמדובר במאכלים, שאנחנו כן רוצים לשלוט בכמות הנאכלת (למשל להגביל לביצה אחת ליום) כדאי כן להניח בצלחת של הילד.
כמו כן, אם אנחנו יודעים שלילד שלנו יותר קשה להקשיב לתחושות השובע שלו (כפי שתיארתי בהתחלה) וכל עוד, יהיה אוכל, הוא ימשיך לאכול- כדאי כן למזוג בצלחות אישיות. ויחד עם זאת- לא להגביל את הכמות, במידה ומבקש תוספת או לחילופין, לא לשכנע את הילד "לסיים את הצלחת" כשהוא אומר ששבע.
מאוד חשוב שהשיח סביב כמויות האוכל, יתמקד בתחושות השובע. אם אני רוצה תוספת- נבדוק- האם אני עדיין רעב? איך אני יודע שאני עדיין רעב? אולי אני רוצה להמשיך לאכול כי טעים לי, למרות שכבר שבעתי?
ואם אכלתי ממש מעט ואני רוצה לסיים, לבדוק- האם שבעתי מהארוחה ולכן אני רוצה לסיים אותה?
אם בכל זאת, מזגנו אנחנו את המנה לצלחת של הילד, כדאי לתת לו להחליט- כמה מתוך מה שאנחנו שמנו בצלחת- **הוא בוחר** לאכול.
כך אנחנו נותנים לילדים שלנו, תחושה שאנחנו סומכים עליהם. שהם יודעים להקשיב לעצמם, ואנחנו בטוחים שהם עושים את זה בצורה הטובה ביותר 🙂
נטע